עירית ירושלים נ' שמוליק בודי פרפקט בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבע מס' 11 (להלן: "אוזרקו") ובקשת הנתבעים מס' 13-15, 18-19 (להלן: "הנתבעים") (בקשות מס' 86 ו- 87, בהתאמה) לביטול צו למענה על שאלון ולגילוי מסמכים נוספים, שניתן על ידי לבקשת התובעת (להלן: "העירייה") ביום 27.1.2014.

הצו האמור ניתן בהתאם לבקשה שהגישה העירייה ביום 1.1.2014 (בקשה מס' 83) (להלן: "הבקשה המקורית"), לפיו ישיבו המשיבים לשאלון תשובות מלאות, וכן ימציאו תצהיר גילוי מסמכים חדש, לאחר שהמשיבים יחקרו, יבדקו ויחפשו את המסמכים אשר ברשותם או בשליטתם. בהעדר תגובה מצד אוזרקו והנתבעים, ניתן צו כמבוקש. בהתאם להחלטתי (הודעת העוזר המשפטי מיום 16.2.2014) הגישו הצדדים התייחסותיהם הן לשאלת ביטול הצו שניתן במעמד צד אחד והן לגוף בקשתה המקורית של העירייה.

בקשת הנתבע מס' 11 (בקשה מס' 86)

בבקשתו טוען אוזרקו כי העירייה לא המציאה לו מעולם את הבקשה המקורית וכי לא ניתנה לו הזדמנות להשיב לבקשה לגופה. עוד נטען כי אוזרקו המציא לעירייה תצהיר תשובות לשאלון מטעמו עוד ביום 10.6.2013, אך דרישת העירייה להשלמת תשובות הומצאה לו רק ביום 27.12.2013, כחצי שנה לאחר מכן, וימים ספורים לאחר מכן, טרם שהספיק להגיב אליה, הגישה העירייה בחוסר תום לב את הבקשה המקורית למתן צו. לגוף העניין טוען אוזרקו כי השיב באופן מדויק ונכון על השאלות שנשאל, ואולם רובן של התשובות לשאלון הינן בשלילה גמורה, ואין ביכולתו לתת פירוט נוסף. במקרים אחרים הפנה אוזרקו לכתב ההגנה מטעמו, שם פרש את מלוא גרסתו העובדתית בקשר לעניינים נשוא התובענה. בנוסף על כך, לא מצויים בידי אוזרקו מסמכים נוספים מעבר לאלו שהמציא. לאור זאת מבקש אוזרקו לבטל את הצו ולדחות את הבקשה המקורית לגופה.

העיריה טוענת כי העתקי הבקשה הומצאו כנדרש, וכי אוזרקו לא תמך בתצהיר כנדרש את טענותיו העובדתיות בבקשה. לגוף העניין נטען כי אוזרקו השיב אך ורק לחלק מהשאלות, ללא פירוט וללא האסמכתאות שנתבקשו. כך, לשאלה מס' 11 לשאלון, בה נתבקש לתאר את מקור הכנסתו ב-10 שנים האחרונות, לפרט ולצרף אסמכתאות, השיב אוזרקו: "עובד בעסק המשפחתי מאפיית "מרציפן" – ניתן לבוא בכל יום ובכל שעה לרחוב אגריפס ולהיווכח בכך" – ללא כל פירוט נוסף באשר לתקופות העסקתו שם או צירוף של אסמכתא כלשהי בכתב. בשאלה מס' 15 לשאלון נשאל אוזרקו מדוע רצה אחריות כלפי הבנקים, והשיב: "הסיבה בגינה הסכמתי להירשם כבעלי החברה הנתבעת מס' 5 פורטה בכתב ההגנה כדבעי". במסגרת שאלה מס' 23 נמנע אוזרקו מלפרט חשבונות בנק שנוהלו על ידו באופן אישי או על ידי חברות או לצרף דפי חשבון, והתייחס אך ורק לחשבון החברה הנתבעת מס' 5. לאור זאת טוענת העירייה כי תצהיר התשובות לשאלון הינו ריק מתוכן, כי אוזרקו התעלם מתוכן השאלות ומהדרישה להמצאת המסמכים וענה תשובות שאין בהן ממש. עוד נטען, כי אוזרקו לא הצהיר כנדרש כי לא מצא כל מסמכים אחרים אף לאחר חקירה ודרישה.

קיימות שתי אפשרויות לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד – ביטול מחובת הצדק, וביטול לפי שיקול הדעת של בית המשפט. ביטול מחובת הצדק ייעשה מקום בו החליט בית המשפט בהיעדרו של מבקש הביטול אף שלא היה רשאי להחליט בהיעדרו, למשל במקרים שבהם המבקש לא הוזמן. במקרים כאלו, עצם הפגם שנפל בהליך מצדיק את ביטולו, ואין מקום לשקול האם התקבלה ההחלטה הנכונה לגוף העניין (ע"א 5000/92 יהושע בן ציון נ' אוריאל גורני, פ"ד מח(1) 830, 835 (1994) (להלן: "בן ציון")).

בית המשפט מוסמך לבטל החלטה שניתנה במעמד צד אחד בהתאם לשיקול דעתו, אף שבעצם קיום הדיון בהיעדרו של המבקש לא נפל פגם. במקרה זה על בית המשפט להפעיל את שיקול דעתו, ובין היתר לבדוק לא רק את הסיבה לקיום ההליך במעמד צד אחד, אלא גם את סיכויי הגנתו של המבקש והאם ביטול ההחלטה עשוי להביא לו תועלת (בן ציון, 836). הפסיקה קבעה כי שתי השאלות הינן קשורות, כך ככל שהתשובה לאחת השאלות משכנעת יותר ובעלת משקל, קטן המשקל שיש לייחס לתשובה האחרת (ר' ע"א 3645/92 שאול קלנר נ' סשה לופוביץ, פ"ד מז(4) 133, 139 (1993)). עם זאת, שאלת סיכויי ההגנה היא השאלה המרכזית והחשובה יותר (רע"א 8646/04 טרייה כריים נ' מנהל מקרקעי ישראל, פסקה 4 (21.11.2004)).

בענייננו, לא תמך אוזרקו את טענתו לאי קבלת הבקשה בתצהיר המוכיח את טענותיו, לרבות בכל הנוגע לקבלת הבקשה. מאידך, העירייה צירפה בתגובתה העתקים של מכתבי ההתראה שנשלחו לבא כוחו של אוזרקו מימים 25.12.2013 ו-27.12.2013, ומייל שנשלח ביום 5.1.2014 עם העתק הבקשה, כשבוע וחצי לאחר מכן. בנסיבות אלו, אין מקום לביטול הצו מחובת הצדק.

לאחר בחינת טענות הצדדים בבקשה לגופה, דומה כי אין מקום לבטל את הצו גם לפי שיקול הדעת. בחינת השאלות אליהן הפנתה העירייה והתשובות שניתנו להן מעלה כי תשובות אלו לוקות בחוסר פירוט משמעותי וללא צירוף אסמכתאות בסיסיות, כגון תלושי משכורת, תדפיסי בנק וכיוצ"ב. אוזרקו אף לא טען לחיסיון מסוג כלשהו או לכך שהשאלות אינן רלוונטיות. לאור זאת, אני סבור כי בקשת העירייה הינה במקומה, וכי אין מקום לביטול הצו.

בקשתו של אוזרקו נדחית אפוא, והצו שניתן ביום 27.1.2014 נותר בתקפו.

בקשת הנתבעים מס' 13-15, 18-19 (בקשה מס' 87)

הנתבעים טוענים בבקשתם כי לא קיבלו את העתק הבקשה, וכי העירייה לא המציאה להם אותה במקביל להגשתה לבית המשפט, אלא רק לאחר מכן באמצעות מייל אשר לא התקבל מטעמים טכניים. לפיכך נטען כי יש לבטל את הצו מחובת הצדק. לגופה של הבקשה טוענים הנתבעים כי כל מטרת הבקשה הינה המשך גרירת הרגליים מצד העירייה והימנעות מהשלמת הגשת ראיותיה. בעניין זה הנתבעים מפנים לכך שהעירייה הגישה את בקשתה כחמישה חודשים לאחר שקיבלה את תשובות הנתבעים. עוד נטען כי העירייה לא הסבירה מדוע התשובות שניתנו אינן מספיקות ביחס לכל שאלה, והסתפקה בהבאת דוגמאות בלבד מתוך השאלות שבמחלוקת. לדוגמאות אלה התייחסו הנתבעים באופן פרטני, תוך שהם טוענים כי התשובות שניתנו הינן מפורטות דיין, או שיש לראותן גם בהתייחס ליתר התשובות. בעניין זה יצויין, כי בניגוד לעירייה אשר צירפה את השאלון שנשלח לנתבעים, אלו לא צירפו את תצהירי התשובות שניתנו מטעמם.

טענה נוספת בפי הנתבעים, והיא כי הם נדרשו על ידי העירייה לחשוף את דפי החשבון הפרטיים שלהם או של עסקים המנוהלים על ידם בעשר השנים האחרונות. במסגרת תצהירי השאלון נתבקשו הנתבעים לפרט את חשבונות הבנק שניהלו הם באופן אישי וכן החברות או העמותות השונות שבבעלותם או בניהולם, על שם מי היה כל חשבון ומי היה מורשה החתימה בו. כן נדרשו התובעים לצרף את דפי החשבון לשנים מושא התביעה, ואישורי יתרות. לטענת הנתבעים ספק אם נתונים אלו רלוונטיים, בהתחשב במעשים המיוחסים להם בכתב התביעה, וכי בחשיפתם יש משום פגיעה חמורה בפרטיות הנתבעים. על אף זאת הציעו הנתבעים כי המסמכים כולם יועברו לרואה חשבון שימונה מטעם בית המשפט, אשר העיריה תישא בשכרו, ואשר יוודא האם הועברו לנתבעים כספים שלא כדין מהנתבעים העיקריים בתובענה זו.

העירייה טוענת בתגובתה כי הנתבעים לא תמכו את תשובתם בתצהיר ודי בכך כדי לדחות את הבקשה. לגוף העניין נטען כי התצהיר שניתן אינו ערוך בנוסח הנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") ואינו כולל הצהרה מטעמם בדבר ביצוע חקירה ודרישה.

באשר לשאלות שבמחלוקת מצביעה העירייה על כך שהתשובות שניתנו הינן חסרות ולקוניות, ללא פירוט מספק וללא אסמכתאות נדרשות. כך, ביחס לנתבע מס' 19 נטען כי הוא לא פירט את תאריכי העסקתו אצל הנתבעים, וצירף תלושי משכורת ספורים בלבד, מתוך תקופה הכוללת 50 חודשים לפחות; בתשובה לשאלה בדבר מקורות פרנסתו, לא פירט הנתבע מס' 18 תאריכים רלוונטיים או מי שילם את שכרו, לא צירף תלוש משכורת כלל ולא הסביר את מהות הקשר התעסוקתי בינו לבין ביתו בהקשר זה. טענות דומות מועלות אף ביחס לדוגמאות שניתנו בנוגע ליתר הנתבעים.

באשר להצעה למינוי רואה חשבון טוענת העירייה כי ככל שמדובר במומחה מטעם בית המשפט, הרי שנתונה לה הזכות לחוקרו. לטענתה המסמכים הבנקאיים הנדרשים הינם רלוונטיים לבירור התביעה, ולפיכך גילויו מוצדק אף בהתחשב לזכות לפרטיות. עוד טוענת היא כי אין להטיל עליה את העלויות הכרוכות במינוי רואה חשבון.

לאחר שעיינתי בתגובות הצדדים, אני סבור כי יש לדחות את הבקשה, למעט בכל הנוגע למסמכים הבנקאיים הקשורים לנתבעים באופן אישי.

בדומה לקביעתי ביחס לבקשתו של אוזרקו, דומה כי בנסיבות העניין אין מקום לביטול הצו מחובת הצדק. באשר לביטול לפי שיקול הדעת של בית המשפט, הרי שבכל הנוגע לתשובות לשאלון – משעה שלא הוגשו תצהירי התשובות מטעם הנתבעים, ניתן היה להתייחס אך ורק לדוגמאות בהן דנו הצדדים. ביחס לאלו מצאתי טעם בעמדת העירייה, לפיה התשובות שניתנו הינן חסרות פירוט בסיסי וכן אסמכתאות שניתן היה לצפות שיצורפו במלואן, כגון תלושי משכורת. העירייה אף זכאית לכך שהנתבעים ימציאו לה תצהיר הכולל את ההצהרה הנדרשת בתקנות בדבר חקירה ודרישה אחר המסמכים והתשובות המתבקשות. די בכך בכדי לקבוע כי סיכוי רב שהבקשה המקורית מטעם העירייה היתה מתקבלת. לאור זאת אין מקום לביטול הצו שניתן בכל הנוגע לתשובות לשאלון. על הנתבעים להשלים את תשובותיהם וכן להעביר תצהיר גילוי מסמכים ערוך כדין בהתאם לתקנות. ככל שיתעורר לאחר מכן צורך בהשלמות נוספות תוכל העירייה להגיש בקשה נוספת ואולם מוצע כי הצדדים יפעלו בתום לב ובענייניות כדי לייתר פניות נוספות.

נותר עוד לדון בשאלת גילוים של המסמכים הבנקאיים הנדרשים על ידי העירייה. אינני מוצא מקום לדון בהצעת הפשרה של הנתבעים בדבר מינוי רואה חשבון, שעה שזו נדחתה על ידי העירייה.